עבדתי בשנה האחרונה עם חברה שאנשי המוצר שלה דיברו כל הזמן על ״חפיר״ - וכל הדיונים שעשינו בצוות חזרו לאותה שאלה: איך אני יכול לבנות מוצר שלא יכול להכשל, ושגוגל \ פייסבוק לא יוכלו להתחרות בי? חברה שלמה, מלאה באנשים חכמים ומוכשרים, מצאה את עצמה משקיעה יותר זמן בלחשוב איך להגן על מוצר עתידי מאשר בלבנות מוצר כלשהו.

הפחד ליצור משהו שניתן להעתקה (או פשוט משהו לא טוב) הפך לפחד משתק שגרם להם לא ליצור בכלל.

במבט לאחור - אי אפשר להאשים אותם. המשחק הוא משחק מאוד קשה. כל תנועה שאתה עושה - כלומר, כל מוצר או פיצ׳ר שאתה מוציא - כל מתחרה יכול ליצור משהו דומה במעט מאוד עבודה. המחיר של להעתיק תוכנות קיימות מאוד נמוך. רק תחשבו כמה פעמים כתבתם לקלוד שיעשה משהו ״like notion״.

אז, מה נשאר לנו לעשות? אני רוצה להציג טענה צנועה על חפירים ולמה עדיין אפשר לבנות חברות תוכנה בעולם הנוראי הזה שנוצר עבורנו. בשביל זה, אני רוצה לדבר על ארבעה חפירים מאוד ברורים שיש לחברות:

  1. מי שכבר יש לו את הדטא של המשתמש. אפל די הפנימו לפי מספר הפעמים שהם אמרו ״קונטקסט״ ב-WWDC - הם יכולים להאכיל מודלים בדטא יותר עדכני ומדויק: מה ראית, איפה גלשת, איפה שילמת. הם יכולים ליצור מוצרים יותר טובים שמבינים אותך יותר טוב, וגם למכור לך יותר טוב על הדרך.

  2. חברות שהכתיבו את תהליך העבודה שלנו לפי איך שנוח להן. נגיד, פיגמה. אף אחד לא חושב לעצמו ״אני אבנה מחדש את פיגמה״ כי אין בשביל מה. אנחנו כל כך רגילים לחשוב במונחים של פיגמה - דזיין סיסטם, קומפוננטות, וריאנטים, ווריאבילים, קומנטים, קנווס וכו׳ - שכל שינוי מהפרדיגמת עבודה הזו נראה לנו כמו עבודה מיותרת של לתקן משהו שעובד. אותו דבר לגבי סיילספורס או GIT למיניהם.

  3. רשת קיימת - הפצה או משתמשים. לבנות לינקדאין חדש שיכול לנצח זה מאוד שאפתני כי כולם כבר בלינקדאין, עם כל השטויות AI והמנטורים בשקל שיש שם. כל נסיון ליצור טוויטר חדש (נגיד BLUE SKY) זה משהו נישתי ברמה של בדיחה פנימית. זה גם אפקט הרשת, ואני מנסה לכלול לתוך הטיעון גם את המחיר של להקים תשתית חדשה מול תשתיות קיימות - בעבר היה קשה מאוד לחשוב על מתחרים לטלויזיה בכבלים כי העלות של לסלול כבל אנטנה אלטרנטיבי בכל הבניינים בארץ היתה אסטרונומית, כמו שלהתחרות בשילוח של DHL או FEDEX דורש צי מטוסים ומכוניות ושליחים כבר מהיום הראשון. צריך יזם מאוד עשיר ומשוגע לפתוח בישראל רשות דואר מתחרה או חברת סליקה שמתחרה ב-VISA.

  4. המותג. ולדעתי משהו שקצת חמקמק וקשה להסביר - פחות הלוגו והפונטים, יותר ההגדרה הקלאסית של ״המותג שלך הוא מה שאנשים אומרים עליך מאחורי הגב״. מותג הוא למעשה מנגנון של אמון מצטבר. אם גוגל תכריז מחר שהיא בונה תשתית חדשה לחתימה דיגיטלית או לאימות מסמכים, אנשים וארגונים יהיו מוכנים לתת לה הזדמנות. לא בהכרח כי המוצר יהיה טוב יותר, אלא כי גוגל קיימת כבר עשרות שנים, מפעילה תשתיות בקנה מידה עולמי, ויש סיבה טובה להאמין שהיא תהיה כאן גם בעוד עשור. לעומת זאת, אם יזם בן 25 מתל אביב, מוכשר ככל שיהיה, יכריז שהוא המציא תשתית Zero Trust חדשה לחתימה דיגיטלית, התגובה תהיה שונה לחלוטין. זה לא עניין של הטכנולוגיה - הבעיה היא שאמון הוא לא משהו שאפשר לבנות במצגת או להוכיח בדמו; הוא נצבר לאורך זמן. זו גם הסיבה שאחת השאלות הראשונות שחברות שואלות כשהן בוחנות מוצר של סטארטאפ היא: ״מה יקרה אם תסגרו בעוד שלוש שנים?״ - ליזמים זו נשמעת כמו שאלה חצופה, אבל האמת שזו שאלה מעולה. ברגע שמוצר הופך לחלק מתהליך עסקי קריטי, הלקוח למעשה קונה את ההבטחה שהחברה שמאחורי המוצר תהיה שם גם בעוד X שנים - משהו שקצת קשה להבטיח.

אם מסתכלים על ארבעת החפירים האלה - אפשר להגיע למסקנה די מדכאת: כל החפירים האלה שייכים למי שכבר ניצח. דטא יש למי שכבר מחזיק משתמשים. מותג יש למי שכבר קיים עשרים שנה. אפקט רשת יש למי שכבר צבר את הרשת. ותהליכי עבודה יש למי שכבר הכתיב את הדרך שבה אנשים עובדים. אז למה בכלל לפתוח חברת תוכנה חדשה?

התשובה היא שכל החפירים האלה שנוצרו - הם לא היו שם בהתחלה. הם פשוט פרס שלוקח מי שמצליח לשרוד מספיק זמן במשחק. או בצורה טיפה שונה: כמעט אף סטארטאפ לא מתחיל ישר עם חפיר. הוא מתחיל עם נקודת כניסה טובה. זה מה שקצת לא הבינו בחברה הזו - להתחיל עם חפיר זה בלתי אפשרי. כולם רואים מה שכולם עושים וזזים בו זמנית - תוכנה או טכנולגיה לא באמת יכולה ליצור חפיר טוב. זה משהו שזוכים בו אחרי המון עבודה טובה.

חברות חדשות מנסות לנגוס במכוון במשהו שגוגל או אפל בחיים לא יהיו מוכנים לבזבז עליו את הזמן, או יקר מדי כדי לנסות. תחשבו על זה ככה - החפיר של גוגל זה מיליארד משתמשים. החולשה של גוגל? מיליארד משתמשים. יהיה בלתי אפשרי עבור גוגל להוציא משהו מוזר או משונה שיגרום ל-990 מיליון משתמשים להרים גבה ול-10 מיליון מהם להגיד ״וואו, איזה קטע, זה בדיוק מה שאני צריך״.

איך מתחרים בפיגמה? מבינים איפה פיגמה מאוד מושקעת ובונים משהו אחר לגמרי, שיהיה בלתי אפשרי לפיגמה לזוז לשם. זה למה הם קצת מפסידים במשחק של ה-Vibe Coding - כל המשחק של פיגמה היה להיות השוטר של הקומפוננטות: לתת עוד ועוד כלים של שליטה ולתת פליק לכל מעצב שעושה detach - יחד עם canvas based system שכולם עובדים עליה - ואז הגיעו המכונות שעושות וויב קודינג, עובדות ישירות ב-WEB, ופתאום המחיר של ליצור משהו חדש נהיה כל כך אפסי שלהחזיר את התוצר שייצרתי בקלוד קוד בחזרה לפיגמה נראה מיותר ולא אינטואיטיבי.

מקווה לראות עוד הרבה תוכנות טובות בעתיד

ת