יש לי כל כך הרבה בבטן על הפוסט הזה, זה הרגיש כמו המונולוג הפנימי של הרבה מנהלי מוצר שעבדתי איתם. התחושה של "בהתחלה היתה לי מוטיבציה, ניסיתי לעשות את העבודה, ואז אחרי שראיתי כמה בעיות זה עושה וכמה עבודה זה להגיד את הדעה המקצועית שלי - פשוט ויתרתי - ואמרתי 'כן המפקד' לכל דבר שמחלקת מכירות או הסמנכ"לים ביקשו ממני - ופתאום חייתי חיים יותר טובים ונטולי קונפליקטים".
הפוסט המקורי נמחק, אבל התגובות עדיין נמצאות כאן
מתישהו זה קורה לרוב מנהלי המוצר שעובדים תחת מנהל מוצר אחר. הם מבינים שלהציע רעיונות ועבודת מוצר פרופר זה לא משהו שהם מתוגמלים עליו. או כמו שפורד אמר - הם מבינים שיש הבדל בין מה המנהלים אומרים שהם צריכים ומה הם באמת צריכים.
מה שהמנהלים שלהם באמת צריכים זה שמנהלי מוצר פשוט יהיו הזרוע המבצעת של הרעיונות שבאים מלמעלה. זה הכל. כמו project owner.
כשהם מנסים לשכנע למעלה שיש להם רעיון טוב ששונה ממה שיש כרגע, או שיש עוד דרכים לפתור את הבעיה חוץ מהדרך הספציפית שהמנהל שלהם הציע - מתחילים להסתכל עליהם כטראבל-מייקרים. למה אתה עושה לי עבודה קשה? פשוט תעשה מה שאמרתי לך ותפסיק לשגע את השכל עם המחקר והדעה המקצועית אעלק שלך.
ולמטה, כלפי המעצבים והמפתחים? עוד יותר גרוע.
כשמנהל מוצר בא למעצבת עם איזו החלטה מלמעלה - הולכים לעשות X כי ככה צריך - אז קורים 2 דברים:
*לקחו למנהל מוצר את העבודה העיקרית שלו* - מישהו בא מלמעלה והחליט מה צריך לעשות, מתי צריך לעשות ואיך צריך לעשות. אני בטוח שזה לא מקום טוב להיות בו, אבל הם כבר למדו את המשחק הזה. עושים תנועה של "אה, לא משנה" עם הכתפיים (כמו שאמרו בבוג'ק הורסמן - "the shrug of a pro") ופשוט עושים את זה כדי לא לעשות בעיות.
הדבר השני שקורה - *המנהל מוצר, שעכשיו מרגיש שאין לו באמת מה לעשות - לוקח למעצב את העבודה* - ומתחיל לעשות ווירפריימים בעצמו, לשאול שאלות שבכלל לא אמורות לעניין אותו ולא בתחום האחריות שלו - למה הכפתור הזה כחול וזה לבן? למה האייקון חלול ולא מלא? למה פה יש כרטיסים ופה יש טבלה? מה אכפת לך? משעמם לך? רוצה להרגיש ששומעים אותך? למצוא לך חוברת צביעה בזמן שאנשים אחרים עובדים, יואב?
אבל זה לא אשמתם. אני מניח שכולם רוצים להשמע ולהיות חלק ממשהו, להרגיש שהם תורמים למאמץ המלחמתי - והכי חשוב - להראות למעלה שהשכר שלהם שווה את זה. ויותר גרוע - זו בעיה שמתחילה מהמנהלים שלהם - איך *הם* רואים ניהול מוצר בארגון שלהם.
הנה כמה מחשבות לסיום - יש 3 גירסאות של החיה הזאת שנקראת "מנהל מוצר".
1 - תגידו לי איזו מחט רוצים להזיז (משתמשים מפעילים פיצ'ר מסויים, משתמשים קונים יותר X, הרשמות חדשות לשירות וכו') ותנו לי חופש לבחור את הדרך שבה אני מנסה לפתור את הבעיה.
2 - מישהו מעלי מחליט מה עושים, אני אחראי על התוצאות.
3 - מישהו מלמעלה פשוט flat on אומר לך מה לעשות.
אופציה 1 זה קשה
אופציה 2 זה מתכון לתסכול (איך אתה יכול להמדד על רעיון של מישהו אחר?)
אופציה 3 זה קל, פרנסה יפה והמון זמן חופשי להיות אינפלואנסר בלינקדאין או משהו.
כל סוג ארגון דורש תמהיל מסוים של השלושה, והחוכמה היא לבחור לעבוד בארגונים שמאפשרים לכם לעשות יותר מהאפשרות שמתאימה לכם.
יש מנהלי מוצר שעושים יותר מהראשון, שרואים בעבודה הזאת סוג של שליחות, ובסקאלה הזאת של אידאה-מציאות הם תמיד שואפים לראשון - וכאלה שרואים בזה רק דרך לשלם את החשבונות ולהיות צינור ממש יקר לחברה שלהם. שזה לפעמים מה שצריך לעשות. לשחק את המשחק.
עכשיו, לסיום, אני אנסה להסביר בקצרה למה אני מניח שהסוג השלישי פחות טוב.
ככל שהחברה יותר גדולה - ההנהלה יותר מנותקת מהשטח. זה פשוט איך שזה עובד. אין דרך מסביב לזה.
אנחנו רואים יותר החלטות מוצריות top-down שהמתכנתים, המעצבים וצוות המחקר פחות מסכים איתם - לא מתוך אגו - אלא מתוך היכרות אמיתית עם תחום המומחיות שלהם, המשתמשים והשטח. לתת למנהלי המוצר לבצע החלטות מוצריות בעצמם, לתת להם אוטונומיה מוחלטת בתחום שלהם - זה דורש מנהלים בלי אגו שיודעים לשחרר וסומכים על המנהל מוצר שיעשה את הבחירות הנכונות ולא יגרום להם להרגיש שהם גננת של הצוות.
אני חושב שבישראל זה הרבה יותר שכיח בגלל הצבא. כל החברות הישראליות מלאות בבוגרי יחידות קרביות וטכנולוגיות ששם היררכיה ברורה בין מפקד ופקודים היא הלחם וחמאה של השיטה. לך תתן לילדים בני 19 להחליט איך לנהל את המשימות של עצמם. זו שיטה מאוד יעילה לגרום לקבוצה הטרוגנית גדולה של אנשים לעבוד ביחד ולכוון למטרה אחת. הבעיה מתחילה כשהמנהלים לוקחים את הגישה הזאת של מפקד-פקוד לעולם העבודה.
ופה הכעס שיש לי על מנהלי המוצר מהסוג השלישי מתחלף באמפתיה.
זה בטוח קשה לעבוד תחת מנכ"ל או דיירקטור שחושב שהוא המפקד שלנו בצבא. ואני יכול להבין איך אנשי מוצר מבריקים מקבלים את ההחלטה הזאת - להתחיל לשחק את המשחק - או מוצאים חברה אחרת שנותנת להם לעבוד כמו בני אדם.
בהצלחה לכולנו
ת
הפוסט המקורי נמחק, אבל התגובות עדיין נמצאות כאן
מתישהו זה קורה לרוב מנהלי המוצר שעובדים תחת מנהל מוצר אחר. הם מבינים שלהציע רעיונות ועבודת מוצר פרופר זה לא משהו שהם מתוגמלים עליו. או כמו שפורד אמר - הם מבינים שיש הבדל בין מה המנהלים אומרים שהם צריכים ומה הם באמת צריכים.
מה שהמנהלים שלהם באמת צריכים זה שמנהלי מוצר פשוט יהיו הזרוע המבצעת של הרעיונות שבאים מלמעלה. זה הכל. כמו project owner.
כשהם מנסים לשכנע למעלה שיש להם רעיון טוב ששונה ממה שיש כרגע, או שיש עוד דרכים לפתור את הבעיה חוץ מהדרך הספציפית שהמנהל שלהם הציע - מתחילים להסתכל עליהם כטראבל-מייקרים. למה אתה עושה לי עבודה קשה? פשוט תעשה מה שאמרתי לך ותפסיק לשגע את השכל עם המחקר והדעה המקצועית אעלק שלך.
ולמטה, כלפי המעצבים והמפתחים? עוד יותר גרוע.
כשמנהל מוצר בא למעצבת עם איזו החלטה מלמעלה - הולכים לעשות X כי ככה צריך - אז קורים 2 דברים:
*לקחו למנהל מוצר את העבודה העיקרית שלו* - מישהו בא מלמעלה והחליט מה צריך לעשות, מתי צריך לעשות ואיך צריך לעשות. אני בטוח שזה לא מקום טוב להיות בו, אבל הם כבר למדו את המשחק הזה. עושים תנועה של "אה, לא משנה" עם הכתפיים (כמו שאמרו בבוג'ק הורסמן - "the shrug of a pro") ופשוט עושים את זה כדי לא לעשות בעיות.
הדבר השני שקורה - *המנהל מוצר, שעכשיו מרגיש שאין לו באמת מה לעשות - לוקח למעצב את העבודה* - ומתחיל לעשות ווירפריימים בעצמו, לשאול שאלות שבכלל לא אמורות לעניין אותו ולא בתחום האחריות שלו - למה הכפתור הזה כחול וזה לבן? למה האייקון חלול ולא מלא? למה פה יש כרטיסים ופה יש טבלה? מה אכפת לך? משעמם לך? רוצה להרגיש ששומעים אותך? למצוא לך חוברת צביעה בזמן שאנשים אחרים עובדים, יואב?
אבל זה לא אשמתם. אני מניח שכולם רוצים להשמע ולהיות חלק ממשהו, להרגיש שהם תורמים למאמץ המלחמתי - והכי חשוב - להראות למעלה שהשכר שלהם שווה את זה. ויותר גרוע - זו בעיה שמתחילה מהמנהלים שלהם - איך *הם* רואים ניהול מוצר בארגון שלהם.
הנה כמה מחשבות לסיום - יש 3 גירסאות של החיה הזאת שנקראת "מנהל מוצר".
1 - תגידו לי איזו מחט רוצים להזיז (משתמשים מפעילים פיצ'ר מסויים, משתמשים קונים יותר X, הרשמות חדשות לשירות וכו') ותנו לי חופש לבחור את הדרך שבה אני מנסה לפתור את הבעיה.
2 - מישהו מעלי מחליט מה עושים, אני אחראי על התוצאות.
3 - מישהו מלמעלה פשוט flat on אומר לך מה לעשות.
אופציה 1 זה קשה
אופציה 2 זה מתכון לתסכול (איך אתה יכול להמדד על רעיון של מישהו אחר?)
אופציה 3 זה קל, פרנסה יפה והמון זמן חופשי להיות אינפלואנסר בלינקדאין או משהו.
כל סוג ארגון דורש תמהיל מסוים של השלושה, והחוכמה היא לבחור לעבוד בארגונים שמאפשרים לכם לעשות יותר מהאפשרות שמתאימה לכם.
יש מנהלי מוצר שעושים יותר מהראשון, שרואים בעבודה הזאת סוג של שליחות, ובסקאלה הזאת של אידאה-מציאות הם תמיד שואפים לראשון - וכאלה שרואים בזה רק דרך לשלם את החשבונות ולהיות צינור ממש יקר לחברה שלהם. שזה לפעמים מה שצריך לעשות. לשחק את המשחק.
עכשיו, לסיום, אני אנסה להסביר בקצרה למה אני מניח שהסוג השלישי פחות טוב.
ככל שהחברה יותר גדולה - ההנהלה יותר מנותקת מהשטח. זה פשוט איך שזה עובד. אין דרך מסביב לזה.
אנחנו רואים יותר החלטות מוצריות top-down שהמתכנתים, המעצבים וצוות המחקר פחות מסכים איתם - לא מתוך אגו - אלא מתוך היכרות אמיתית עם תחום המומחיות שלהם, המשתמשים והשטח. לתת למנהלי המוצר לבצע החלטות מוצריות בעצמם, לתת להם אוטונומיה מוחלטת בתחום שלהם - זה דורש מנהלים בלי אגו שיודעים לשחרר וסומכים על המנהל מוצר שיעשה את הבחירות הנכונות ולא יגרום להם להרגיש שהם גננת של הצוות.
אני חושב שבישראל זה הרבה יותר שכיח בגלל הצבא. כל החברות הישראליות מלאות בבוגרי יחידות קרביות וטכנולוגיות ששם היררכיה ברורה בין מפקד ופקודים היא הלחם וחמאה של השיטה. לך תתן לילדים בני 19 להחליט איך לנהל את המשימות של עצמם. זו שיטה מאוד יעילה לגרום לקבוצה הטרוגנית גדולה של אנשים לעבוד ביחד ולכוון למטרה אחת. הבעיה מתחילה כשהמנהלים לוקחים את הגישה הזאת של מפקד-פקוד לעולם העבודה.
ופה הכעס שיש לי על מנהלי המוצר מהסוג השלישי מתחלף באמפתיה.
זה בטוח קשה לעבוד תחת מנכ"ל או דיירקטור שחושב שהוא המפקד שלנו בצבא. ואני יכול להבין איך אנשי מוצר מבריקים מקבלים את ההחלטה הזאת - להתחיל לשחק את המשחק - או מוצאים חברה אחרת שנותנת להם לעבוד כמו בני אדם.
בהצלחה לכולנו
ת