למדתי עיצוב עם תמיר, והרגשתי שרימו אותי

אני רוצה לדבר על מכללות לעיצוב ועל התופעות שהן מייצרות - דרך 3 כובעים -

• כמרצה לשעבר בכמה מהמכללות הגדולות
• כמי שמעביר סשנים של לימוד ומנטורינג (בנושא ראיונות עבודה ו-Whiteboard challenges) להמון בוגרי מסלולים כאלה שמתקשים למצוא עבודה
• וגם כמגייס - שמקבל עשרות קו"ח מאנשים שסיימו את המסלולים האלה ולא יודע מה לעשות איתם.

למכללות יש תוכנית מאוד פשוטה - לקחת אנשים שיש להם זיקה מסוימת לעיצוב - ויש להם חוש אסתטי כלשהו, ולהפוך אותם למעצבי UI/UX.
במכללות שבהן לימדתי עבדנו כמה שבועות על התכנים של הקורס הזה - לברור מוץ מתבן - ולהבין מה הדברים שמעצב חייב לדעת כדי להשתלב מהר בשוק העבודה.

ועדיין - המון בוגרים של הקורסים האלה, ולתחושתי - רובם המוחלט - מתקשים למצוא עבודה בתחום בשנים הראשונות, ולעיתים קרובות מתייאשים ופורשים לעשות משהו אחר. גם בגלל שדרישות המקצוע מתעדכנות כל שנה ובפועל מחפשים דברים מאוד שונים ממה שנלמד, בהיקף אחר וברמת העמקה אחרת.

רציתי לכתוב על זה כבר זמן מה ויצא לי בליל מחשבות מאוד מפוזר - אז אני מנסה לסכם בנקודות: הנה חמש מחשבות על הקורסים האלה והמסלולים של שינוי קריירה בשנה.

1. כל אחד יכול להצטרף

הקורס היה פתוח לכולם. רצית להצטרף, נכנסת. הכל תלוי ברצון שלך ללמוד ובעומק הכיס שלך. בפועל - היו לי תלמידים ברמות מאוד שונות, ולהביא את כולם לאותו מקום בסוף הקורס היה כמעט בלתי אפשרי. אפילו להביא את כולם לרף מינימלי - שהבוגר בעל אמצעים להתחיל את תפקידו כאיש מקצוע - זה מאוד רחוק.

חלק מהאנשים היו כל כך רחוקים מאחור, והדיונים בכיתה שלי תמיד התדרדרו למכנה המשותף הנמוך ביותר. היה קשה לקיים דיוני עומק מהותיים כשרק חלק קטן מהכיתה מבין מה הולך. תהליך סינון ראשוני הרבה הרבה יותר אגרסיבי היה עוזר לכולם - אם הייתי מחפש ללמוד מקצוע חדש הייתי שמח ללמוד במקום המקצועי ביותר, עם האנשים הטובים ביותר. ככה מייצרים יוקרה. הצד היחידי שלא ירוויח מזה זה כמובן המכללות. באיזשהו מקום אתה "קונה" את התואר. יותר מזה - שמעתי לא פעם ממרצים שלהכשיל סטודנט בקורס (כלומר - להכריז "אתה לא יכול לשלם לנו יותר - אתה לא מספיק טוב") נתפס כהכרזת מלחמה על המערכת.

2. צלילות רדודות לנושאים עמוקים

הקורס נמשך רק 6-8 חודשים, שבפועל זה נשמע הרבה - אבל בשעה בשבוע אי אפשר ללמוד כמעט שום דבר ברצינות. היו בעיקר צלילות מאוד רדודות לנושאים עמוקים. מבחינתי כמורה - היה צריך להעביר לתלמידים את התחושה שהם למדו המון דברים - אבל וואלה - אי אפשר ללמד טיפוגרפיה בשעה וחצי. זה משהו שלמדתי 3 סמסטרים בבצלאל - מי אני שאעשה צלילה שטוחה לנושא הזה, ואחליט מה חשוב מספיק?
או רכיבי ממשק, לדוגמה. אני יכול להראות כמה דקות מה היתרונות והחסרונות בשימוש בדרופ-דאון, מולטי-טקסט-טוגל וכפתורי רדיו - אבל לוקח זמן להבין את הניואנסים של מתי להשתמש בכל רכיב ומה מקובל בכל קונטקסט, ולראות מיליון דוגמאות כדי להבין מתי כל דבר נכון.
גם אחרי זמן מה מבינים שהניואנסים האלה נמצאים בעיקר מחוץ למסך המחשב - איך מזהים פתרון שיש לו עלות פיתוח גבוהה \ יקר \ מתחשב באילוצים שונים.
באקדמיה ובמכללות מקדשים את העיצוב - כשבחברות מוצר אנחנו עוד מישהו שעושה את התפקיד שלו וצריך לשחק יפה עם עוד 20 תפקידים בעדיפות יותר גבוהה. הרגשתי שאני נוגע חצי שעה בנושא שאפשר להעביר עליו 20 שעות אקדמיות - ואני חלילה לא טוען שצריך - אבל האמת היא איפשהו בין לבין, ותחושתי - יותר לכיוון ה20 שעות מאשר החצי שעה.

3. תחושה של למידה VS למידה אמיתית

אני רוצה להרחיב טיפה על התחושה של למידה (שבפועל זה מה שרוצים להעביר לסטודנטים כדי שלא יבואו בטענות למכללה) אל מול למידה משמעותית - במקום מסוים שבו לימדתי, כתבו בסילבוס שנלמד תוכנות: פיגמה, אדובי XD, סקץ'. זה היה ממש לאחרונה, שכבר יש תחושה באוויר שסקץ' עוד יום-יומיים סוגרים את הבסטה, ומי שעובד על אדובי XD זה רק חברות שעשו הימורים גדולים וגרועים לפני כמה שנים.

אני החלטתי שעדיף ללמד רק כלי אחד לעומק, כמו שצריך (פיגמה, כמובן) - מתוך הבנה שיש סיכוי מאוד קלוש שתלמידים יתקלו בכל דבר אחר בחיים המקצועיים שלהם - וההבדלים בין הכלים כל כך קטנים וזניחים שאם מישהו יאלץ לעבוד עם סקץ' לא עלינו - יהיה לו איזה יום-יומיים של הסתגלות לכלי עבודה שהוא כמעט זהה לחלוטין לפיגמה ואז הוא לא יחשוב על זה יותר.

אז אמרתי את זה לתלמידים - מתוך כנות ורצון לתת להם יותר זמן לימוד על הדבר שהכי רלוונטי מבחינתי - והם הלכו ודיברו עם האחראי על הקורסים - ודרשו שתמיר ילמד אותם גם את כל התוכנות האחרות.

מבחינתי זה מצב של לוז-לוז - הם לא למדו אף כלי לעומק, וגם ישכחו הכל תוך שעה מהשעור - אבל זו התחושה שהם יוצאים איתה. הם שילמו כסף, והם מרגישים ש"מגיע להם" את הסילבוס. יכול מאוד להיות שזו הצורה שהמכללות מוכרות את הקורס הזה - "יש קורס שמלמד גם פיגמה, גם XD וגם סקצ' - וסטודנטים לא מבינים שזה לא דבר טוב. המדד שלפיו מוכרים את הקורס (מספר הנושאים \ תוכנות שלומדים) זו לא המטריקה שבאמת משנה, וצריך מידה מסוימת של קילומטרז' כדי להבין את זה - משהו שאין לסטודנטים חדשים שצריכים לבחור קורס. לימודים הפכו ל"סחורה" שקונים - ומה ששילמת מאוד מתקשר להבטחה של צוות השיווק של המכללה - בין אם זה רלוונטי לשוק העבודה או לא.

4. סרט נע של תיקי עבודות

בתור מגייס - רוב תיקי העבודות שיוצאים מהמכללות נראים אותו הדבר. יש שם אתר אי-קומרס, אפליקצית רשימות, ועוד איזה אפליקצית השקיית צמחים או מתכנן טיולים. סטודנטים משקיעים חודשים מהחיים שלהם להכין תיק עבודות עם טקסטים, תיעוד עבודת מחקר (לראיין חברים שלהם שעושים טיולים) ווירפריימים שקשה להבין מה קורה שם - רק כי אמרו להם שצריך.

כל כך הרבה זמן מבוזבז על משהו שאף אחד לא קורא.

יותר מזה - תיק העבודות לא מראה לי את הכישורים שאני באמת מחפש במעצבי מוצר - יכולת תקשורת, אינטליגנציה, הבנה של אתגרים של אנשים שאינם מעצבים.

לדעתי - לא צריך לתת לסטודנטים במסלול כזה (שמטרתו השתלבות בתחום העבודה) להכין דברים מאפס. אפילו שזה יותר כיף. צריכים להביא להם פרויקטים על השתלבות בתוך מערכת גרפית קיימת. זה מה שמעצבים עושים 90% מהזמן. החוכמה היא תמיד לפתור בעיות בצורה טובה בתוך מערכת חוקים קיימת שלא אתה המצאת. עיצוב מוצרים דיגיטליים זה לא אמור להיות תחום כל כך יצירתי - זה להבין מה נעשה בעבר, מה המשתמשים יבינו \ למה משתמשים רגילים \ איפה אפשר להשתמש בזה שוב ולשמור את האנרגיה היצירתית למעט מקומות שזה כן משנה בהם.

החלק של ההתבוננות והלמידה כמעט לא קיים בתוך התהליך של המכללות. הייתי מעדיף לראות תיק עבודות של מישהו שהבין איך מעצבים פיצ'רים בתוך מאנדיי או סיילספורס מאשר אפליקצית דריבבבל סבירה לגידול עציצים.

5. אני לא יכול ללמד את הכישורים שאני מחפש במעצב מוצר

אני לא יכול ללמד את הכישורים שאני מחפש במעצב מוצר: זה בעיני הדבר החשוב ביותר. אני לא יכול ללמד בפורמט של מכללה (6 חודשים שעה בשבוע) את מה שהופך מעצבי מוצר שאני מעריך לטובים בעיני. כלומר, מעבר לכישורים הבסיסיים של עבודה עם תוכנות והבנה של תהליך עיצוב מוצר - יש המון דברים שחייבים להתגלח על מישהו אחר במשך שנים ואי אפשר ללמוד בוואקום של מכללה. יותר מזה - לימודי עיצוב של 4 שנים נתנו לי יראת כבוד לתחום - משהו שקשה לקבל מקורס של כמה חודשים.

אין לי באמת רשימה שלמה של הדברים האלה, אבל אני כן מרגיש שזה מתחלק ל-3 נושאים עיקריים:


אינטליגנציה, הבנה מוצרית, חשיבה רוחבית

• היכולת להבין קונטקסט חדש מאוד מהר
• להיכנס לעולם התוכן של הבעיה
• להבין מה הממשק שאני מעצב אמור לעשות
• מה הבעיה שהממשק שאני בונה בא לפתור למשתמשים
• למה עושים דווקא את הפרויקט הזה
• איפה חתיכת הפאזל הזאת נמצאת בתמונה היותר גדולה של המוצר

הבנה של איך פיתוח תוכנה עובד, איך מה שאני מעצב עובד מאחורי הקלעים

• מה המגבלות הטכניות של הדבר הזה שאני מפתח
• מה אני לא אמור לעשות
• מהי "האמת" הטכנית של הדברים
• מה המתכנתים יכולים לעשות מהר

אוריינות דיגיטלית וחשיבה סיסטמטית

• איך אני בוחן את התזה שלי בצורה הכי יעילה
• איך אני מתקשר בצורה יעילה לחברי צוות אחרים את האתגרים וההחלטות שלי
• האם אני מבין את המערכת הגרפית שאני חי בה
• לא להמציא דברים חדשים כל הזמן, לשלוף מהזיכרון דוגמאות לפתרונות מוכרים ולדעת לנמק למה הם מתאימים דווקא פה. זה לא רק חוסך זמן וכסף - זו העבודה האמיתית.

- - -
אז, כמו שבטח הבנתם, אין לי באמת דרך לסכם את זה. לדעתי המודל הזה של zero to hero באפס זמן לא עובד כשלומדים מקצוע כל כך מורכב.

מצד אחד - יש פה ושם אנשים שזה הצליח להם, והביא אותם למצוא עבודה ראשונה בתחום - ומהצד השני - יש כל כך הרבה סטודנטים שזה לא עבד להם, והם יצאו מהקורסים האלה בתחושה שרימו אותם. זו גם אחת הסיבות שהפסקתי ללמד. אני לא רציתי להיות בפוזיציה הזאת - שסטודנט יגיד "למדתי עם תמיר, והרגשתי שרימו אותי".

זה קרה לפני כמה חודשים, שאחד הסטודנטים שלימדתי לפני שלוש שנים פנה אלי, אחרי שלא מצא עבודה בתחום ובסוף מצא משהו אחר לעשות - וביקש שאעזור לו. ואני לא חושב שיש לי או למכללות האלה את הכלים לעזור באמת. גם מנטורינג של שעה בשבוע אולי יכול לעזור לאנשים עם מטרה מאוד ספציפית - שכבר יש להם מוטיבציה או משהו התחלתי שאפשר לעבוד איתו.

הסטודנט הזה הרגיש שרימו אותו. מכרו לו את החלום של להיות מעצב מוצר בהייטק - בלי לבדוק אם הוא בכלל מסוגל לעשות את זה. הוא הרגיש ש*אני* רימיתי אותו, כי אני במקרה הייתי שם בכיתה והסברתי להם על פרויקט הגמר שלהם ואיך נראה שוק העבודה בישראל.

יותר מזה - השכר הגבוה בהייטק שינה את הפרופיל של הסטודנטים באקדמיה ובמכללות. הרבה אנשים פשוט באו ללמוד את זה כי הם רוצים "להיכנס להייטק" בלי שיש להם זיקה לתחום העיצוב, או שבכלל בא להם על זה. זה משפיע על האופי של בתי הספר, הבוגרים וכל התעשייה.

בשורה התחתונה - המכללות פשוט לא יכולות לתת את מה שהאקדמיה נותנת. הן לא יכולות להציב דרישות סף (כי כסף), הן לא יכולות לברור את תכני הלימוד יותר בקפידה (כי הלקוח רוצה ללמוד הכל), והן לא יכולות להאריך את זמן הלימוד (כי המתחרות שלה עושות קורסים ב-5 חודשים במקום שישה חודשים).

אז אם הגעתם עד לפה - תנסו לא ללכת למקומות שמוכרים לכם הבטחות כאלה. רק תקנו את הקורס הזה או המנטורינג עם הבחור הזה ותרוויחו ככה וככה. בסוף התהליך הזה יש רק עוגמת נפש משני הצדדים. תהיו צרכנים חכמים - תבדקו עם סטודנטים לשעבר מה קורה שם. האם הם באמת מצאו עבודה, אם הם עברו תהליך למידה או שהם פשוט היו ממש טובים גם קודם.

אם אתם באמת רציניים לגבי העתיד שלכם - לכו לבצלאל, שנקר, חולון או ויצו ותלמדו 4 שנים כמו בני אדם. זה לא אידיאלי - אבל זה הכי טוב שיש כרגע. בתי הספר לא מלמדים בדיוק את הדברים שחברות הייטק מחפשות אבל הם עושים משהו הרבה יותר חשוב מזה - הם גרמו לי לאהוב את הדיסציפלינה, להתייחס אליה בכבוד, להיות סקרן וללמוד דברים בעצמי. זה נתן לי את הבסיס כדי להתקדם עם המקצוע - לאן שלא ילך.

יש אמרה מפורסמת על כתיבת ספרים - שאומרת שאם אתה רוצה לכתוב ספר שיהיה רלוונטי בעוד 20 שנה - תכתוב ספר שגם היה יכול להיות רלוונטי לפני 20 שנה - ואני מרגיש שהאקדמיה קצת עושה את זה. רישום - שזה פשוט להתבונן, להבין קווים וכתמים, עבודה עם טקסט, צורות, סמלים - גם אני למדתי 5 סמסטרים רישום שאני לא בטוח רלוונטיים למה שאני עושה היום (סליחה רבקה!) - אבל זה עדיף על האלטרנטיבה.

שיהיה בהצלחה ורק בשורות טובות ✨

ת